|
|
כל יצירה של האמנות הקדומה נולדה מיחסי הגומלין בין שני קטבים : האמן והפטרון , הוא הלקוח . גם כשנעשתה העבודה בשביל השוק הכללי , היה צריך להניח מראש את מציאותו של הקוטב האחר — של הלקוח . נתבונן תחילה בצד החשוב ביותר שביחסים שבין האמן ובין הלקוח הממשי , שהרי זה היה המקור שפרנס את עיקר העשייה האמנותית בימי הביניים המאוחרים וברוב ימי הרנסנס . לפני תחילת העבודה נחתם בדרך כלל חוזה . לפי רוב החוזים הללו , היה האמן תלוי במידה רבה ברצונו של הלקוח , וחובותיו היו מרובות מזכויותיו . על פי רוב היו החוזים מדויקים , ונקבעו בהם תנאי תשלום , מועדי השלמת העבודה וענייני האיכות ( שהרי לא כל חלקיו של ציור המזבח נדרשת להם איכות גבוהה במידה שווה . ( לעתים נראות דרישות החוזים מגוכחות . בהסכם שבין רשויות וירצבורג ובין הפסל טילמאן רימנשניידר בדבר עשיית פסל של אדם הראשון לקפלת מאריה ( מארינקפלה , ( נקבע במפרט שעל הדמות להיות גבוהה שלוש אצבעות יותר מן האמן טילמאן עצמו . בשאלה אם ראוי לאדם הראשון להיות בעל זקן או מגולח , החליטה מועצת העיר שיוכרע בדבר בהצבעה . רוב חברי המועצה הצביעו בעד אדם מגולח , וכך עשה אותו טילמא...
To the book |
|
|