רבה חשיבותה של בדיקת מעמדו החברתי של האמן לשם הבנת יצירותיו , אבל לא תמיד היא ברורה מאליה . המכשיר המדעי העיקרי של חוקר תולדות האמנות הוא בוודאי חקר הסגנון , אבל גם הוא חייב להתבסס על עובדות היסטוריות מוצקות ( שהרי תולדות האמנות אינן אלא חלק מן ההיסטוריה הכללית ) ועל בדיקת הבחינה החברתית של יצירת האמנות ושל יוצרה . שאם לא כן יש חשש שיימנו בהם תכונות לא מדויקות ואפילו מוטעות , ויוסקו מסקנות מסולפות . כדברי רוד 1 לף ויטקובר : 'חוקרי תולדות האמנות יצרו , לעתים בתמימות יתרה ולעתים בשרירות לב , פנתאון מלא אמנים בני גזע דמיוני . ' בימינו דמות האמנים של העבר מעוצבת בעיקר על פי שלושה מקורות : ( א ) מחברי הביוגרפיות הראשונים , בני זמנם של האמנים , כמו ואזארי , ואן מאנךר , סאנדרארט ולאנצי ; ( ב ) ההתבוננות הרומנטית על חייהם ועל עבודתם של אמני העבר אצל סופרי התקופה הרומנטית . מהתבוננות זו עולות שתי דמויות : דמות האמן הגאון הלא מובן , שאינו זוכה להוקרה של בני זמנו , ועל כן נגזרת עליו בדידות עולמים , שכן אמן כזה נעשית לו גאונותו למקור ייסורים ; ודמות האמן הישר , ( Biedermann ) אומן הגון בין אומנים ...
To the book