היחס החשוף שבין הפרסונה המטאפורית לבין תמונת המציאות שהיא מעצבת תורם את חלקו לפוטנציאל הפוליטי של הפואמה . כמו בכלב בית , גם כאן הקדיש אצ"ג תשומת לב מיוחדת לבניית סמכותו של הדובר . שוב תובעת האמירה הפוליטית את ההנמקות הספרותיות המקנות לדובר סמכות שתהלום את הנסיבות הפוליטיות בהן הוא טוען את טענותיו . ולכן , כדי לבסס את ביקורתו הפוליטית על בגידת ההנהגה , חוזר אצ"ג ומסתייע בפרסונה של הנביא המשורר . כדי לשורר שיר פוליטי על המאורעות נדרש אצ"ג להתמודד עם האמונה הרווחת של ' ) 'inter arma silent Musae' ברעש כלי הנשק שותקות המוזות , ( ' שרווחה גם בקרב קוראים בני הזמן . ד' מלץ שואל אז בזעם : 'האמנם חומר ספרותי למלא בהם " גליונות מיוחדים" הם קרבנות דמים האלו ? האמנם אפשר ככה , מניה וביה , לשבת ולחבר שירים ופואימות על אלה ? גם על אלה ' ? ( מוסף דבר , , 25 . 10 . 1929 ראה גם ב"א , הארץ , . ( 26 . 11 . 1929 בביקורתו השלילית על ספרו של אצ"ג ציטט מ' ריבלין פתגם לטיני זה , תוך אישור אקטואליסטי של לקחו ( הפועל הצעיר , . ( 17 . 11 . 1929 גם שביעות רצונו של מלץ מכך שמוסף דבר לא הופיע שבועות אחדים לאחר המא...
To the book