את 'בזה האגם כבמחזה , ' מחזה הקולות האקספרסיוניסטי שכבר נדון לעיל , אשר פורסם לראשונה עוד לפני הופעת חזון אחד הלגיונות ( מוסף דבר , , ( 13 . 7 . 1928 שילב אצ"ג בחלקו העשירי של 'ספר הפואמה . ' אם ב'מזמור לבני קורח' הופנו החצים בעיקר אל שלונסקי ואל דמות המשורר הפרופסיונלי האירופאי שהוא מייצג , הרי 'דין ודברים דרמאטי' זה , בכותרתו בתוכן העניינים של הספר , מכוון את חצי ביקורתו בעיקר אל דוד שמעונוביץ ואל משוררי העבודה . כזכור בולט הקשר בין האופי הדרמאטי של חלק זה לבין הקומפוזיציה של הנאומים בחזון אחד הלגיונות . לכך ניתן לצרף כעת גם את עצם ההתמודדות הספרותית הבאה כתחליף ובחיזוק להתמודדות הפוליטית . במובן זה משתלב 'בזה האגם כבמחזה , ' המהווה את החלק שלפני האחרון של הספר , בקומפוזיציה העיקרית של כלב בית . אצ"ג מיקם אותו אחרי 'מזמור לבני קורח , ' הניסוי של כתיבת מזמור תהילים מודרני , ולפני 'כלב בית , ' החלק האחרון המציין כבר את התפנית שעושה הפואמה לקראת הסיכום . מיקומו של התסכית לקראת סופו של רצף הפואמה מלמד על המאמץ שעשה אצ"ג לשלב ניסיון מוקדם זה בלב לבה של התפתחות מאוחרת יותר , המיוסדת אצלו ע...
To the book