נביא ופייטן בשירת אצ"ג

הפרופסיונליזם והריחוק שבין הדובר לבין ההוויה החלוצית הוא ללא ספק אחד התנאים וגם אחת ההנמקות לאיצטלת הנביא שנטלו על עצמם שלונסקי והמאירי . ' זרותו , ' כלומר ייחודו , של הדובר של שלונסקי , מנמקים גם את עצם הקדשתו לנביא שבשירו 'התגלות , ' המיוסד על הקדשתו של שמואל הנביא ( לאבא אמא , תרפ"ז , עמ' . ( 48-47 גם דוברו של אצ"ג בחזון אחד הלגיונות מסתמך על תחבולה ספרותית זו . אולם , לעומת שלונסקי , המאירי ואחרים , אצ"ג מבקש לממש באמצעותה אפקטים מרחיקי לכת הרבה יותר . הראשון והבולט שבהם הוא הנמקת השכבה הלשונית סגנונית של דברי הנבואה , באמצעות הפרסונה של הנביא . זו מתממשת בחזון אחד הלגיונות כבר מן השורה המסיימת את שיר המוטו : 'ועוד יכול זה הגוף לומר חזון בפני ההמון' ( עמ' ג , ( המשכה בשורה 'חזון אחד הלגיונות' הפותחת את הפואמה , עבור משם לשימוש בקינתו של ירמיהו הנביא ( שם , עמ' כב-כד ) וסופה בחזון בפרוזה המסיים את הפואמה ( שם , עמ' כח-כט . ( ביטוי מיוחד למהותו כנביא ניתן למצוא בשורות בהן הוא מתאר את עצמו כמי 'שקללהו בחתוך בטויים / אל המהפכה העברית' ( עמ' טז . ( הרחבת הקשר הבדיקה למכלול של 'שירת העבו...  To the book