המאירי לעומת אלמי

הצד הדומה בצורת התייחסותם של המאירי ואלמי לציבור החלוצים יכול להאיר את השוני הספרותי ביניהם . לעומת חדשנותו של אלמי נראית הפואטיקה של שירת המאירי כפתרון ספרותי דל יחסית . תפיסתו המסורתית של הריתמוס ; הקומפוזיציות הפשוטות יחסית ; יחסו החדגוני אל החרוז כנושא מסר פוליטי באמצעות תמיכה סמאנטית הדדית של שני איברי החרז ; הלשון הפיגורטיבית , הנשענת ברובה על נורמות של המטפוריקה הביאליקאית , במיוחד זו של שירי הזעם הנבואיים ; הטון הנבואי המציג את סמכותו כתחבולה ספרותית מובנת מאליה , וללא כל רגישות להסתייגותו הצפויה של הנמען ההיסטורי — כל אלה מצטרפים למסכת פואטית בעלת אפקטיביות פוליטית מצומצמת . הפאתוס הנבואי והתפיסה האלגוריסטית של המציאות הפוליטית ( למשל , בשיר 'הסיני הרותח , ' המסתייע בסימבוליקה מסורתית כדי לבטא את תפיסתו הפוליטית הלאומית של המאירי — המחר ב , סיון תרפ"ז , עמ' , ( 2- 1 וההישענות האלגורית על מודלים ספרותיים מן המקרא ' ) אל תגידו בגת , ' המחר ט , טבת תרפ"ח , עמ' ( 2-1 צמצמו את אפשרותה של שירה זו להיות כוח מניע בהתפתחות השיר הפוליטי . באורח מרוכז יותר אפשר להבחין בין התרומה הספרותית...  To the book