כלפי מתקיפי

שתקתי עד היום לכל דברי הביקורת , שנכתבו על קונטרסי לשאלת היהודים , חוץ מתיקון אחד לסירוס דברים שנאמרו בשמי , עם כל הכאב שכאבתי ועדיין אני כואב בראותי את עצמי לא מובן ודפוי בדבר הקדוש ביותר . שהרי בשעה שמצאני הניסיון המצער , שפי דיבר שלא כלבם של רבים מאחי לדת , אמרתי לנפשי , שאין דפי העיתונים המקום הכשר לבירורה המספיק של ההשקפה , שלאורה ראיתי את עצמי חייב לדון בבעיה גדולה זו . וכר ביקשתי להתנחם ולחכות באורך רוח לימים טובים ושקטים יותר , לעת יתבררו הידידים האמיתיים מן המדומים והמעומעמים , יובדלו מהם ויכירום . אין אני מתעלם בשום פנים מזה , שאף אני , בין מצד צורת השאילה בין מצד דרך כתיבתי , חלק לי באשמתה של טעות הבנה זו ; אף על פי שאף היום הזה איני יכול להבין את יסודה ואת חריפותה של ההתנגדות , כשם שלא הודיתי לה לתשובה המדהימה בראשונה . ברם דין זה , שפסק לי עתה זה פי mr אמת , איני רשאי לקבלו עלי בלא לימוד זכות . בשעת התרגשות נפש קשה נאבקתי למנוחת הנפש ולדעה נקייה כדי שישמעו מתנגדינו לדברי , ולי אף יתנכרו אלי בגלל זה לרגע קט בני בריתי . ידיד יקר וחם כזה , שבקנאתו לאמת ולטוב הוא עומד על משמרת...  To the book