פרק שלושה־עשר העבר כהווה

אילו התירו לי הנסיבות להישאר בגרמניה ולחיות חיי עושר , חיי היו שונים . סביר להניח שלא הייתי מטפח תשוקה לחקר ההיסטוריה . אבל העולם של ילדותי לא נועד להאריך ימים . כל מה שיסד וצבר סבי נראה אבוד לנצח . ואכן / עיתוניו לא שבו להופיע אחרי המלחמה , אף כי לפני פטירתו של אבי ב , 1944 הוא אמר לי שבכוונתו לייסרם מחדש , ואפילו חשב על עורך Berliner Tageblatrb החדש . הדבר לא היה יכול להתרחש , לא רק בגלל חוסר הראליזם של אבי , אלא גם מאחר שכל ניסיון של אלה שחזרו מן הגלות וביקשו להחיות עיתון מן התקופה שקדמה לנאצים נועד מלכתחילה לכישלון . ובכל זאת , שעה שאני כותב את השורות האלה אלפי קילומטרים מברלין , שוב הצליח סבי להפכנו לעשירים , למרות הנאצים ומלחמת העולם השנייה . לאחר המלחמה יזמה הממשלה תהליך שבאמצעותו הוחזרו נכסים שהחרים הרייך השלישי לבעליהם הקודמים . ממשלת גרמניה הפדרלית החלה בתהליך זה מיד אחרי המלחמה , ומזרח גרמניה הלכה בעקבותיה רק אחרי מפלת ממשלתה הקומוניסטית . שיקום מעין זה של העבר נראה פלאי , מהלך אירוני ולחלוטין לא צפוי של ההיסטוריה . תהליך מעין זה לא התחולל מעולם אחרי מהפך ומהפכה אחרים כלשהם...  To the book