|
|
אינני זוכר משחקים רבים ששיחקנו כילדים , אבל אני זוכר את המשחק " כיסאות מוזיקליים , " כפי שהוא קרוי בארצות הברית , משחק שבגרמניה היה שמו "מסע לירושלים . " ילדים רצו מסביב לשולחן בחדר האוכל לצלילי נעימה שנוגנה בפסנתר . כשהנעימה נפסקה לפתע , צריך היית להתיישב בכיסא הקרוב , ומי שנתמזל מזלו והתיישב בכיסא שהוגדר בכיסא המלך זכה בפרס . מסעי האמיתי לירושלים החל בשנת , 1951 בזמן ששהיתי בלונדון , עם החלטתי לנסוע לכמה שבועות לראות את המדינה היהודית החדשה . סקרנות מעין זו אין בה כדי להפתיע אצל פליט יהודי לשעבר . ואולם לא היו לי קרובי משפחה בישראל ; יתר על כן , בזמן המלחמה נשאתי כמה נאומים אנטי ציוניים , שבהם הדגשתי שאסור להעמיד מכשול כלשהו בדרכה של בריטניה לניצחון במלחמה , אפילו לא את החתירה למולדת יהודית . בכל מקרה לא הייתי ציוני , וחשבתי שנטיעת מושבה יהודית בארץ ישראל היא מתכון לצרות . לבקשת אחותי אפילו כתבתי ל"ניו יורק טיימס" מאמר תמיכה ביישוב העקורים היהודים באתיופיה . באתי לארץ כתייר , אבל עד מהרה הפך הביקור למעמיק יותר , לא מתוך תכנון אלא כתוצאה מצירוף מקרים . טעיתי מאוד בחישוב הוצאותי , ואחר...
To the book |
|
|