פרק עשירי התמודדות עם ההיסטוריה

המחלקה להיסטוריה באיובה בלטה במיוחד , שכן היו בה חוקרים צעירים ומבטיחים ביותר . לעומת זאת , המחלקה באוניברסיטת ויסקונסין , כאמור , הייתה מורכבת ברובה מהיסטוריונים מבוססים ומפורסמים . זו הייתה קבוצה מלוכדת למדי של מלומדים שהיו מאוחדים בתאוותם להיסטוריה , ללא קשר לטיב היחסים ביניהם . ביל הסלטיין , שיישם תאווה זו בפועל ואני כיבדתי אותו על כך , נהג לומר : עלינו לאכול , לישון ולחלום היסטוריה . אווירה זו התבררה כמועילה לעבודתי . אף כי הייתי בטוח שקיבלתי את מינויי בזכות כישורי כמורה ולאו דווקא בזכות למדנותי , האמינו עמיתי מן הסתם בפוטנציאל הגלום בי , שכן ההיסטוריונים האמריקנים , ששאפו לשפר את לימודי תולדות אירופה בעת החדשה באוניברסיטה , תמכו במינו . " באיובה התרגלתי לדיונים נמרצים על סוגיות היסטוריות , ובאווירה הטעונה ששררה בוויסקונסין הרגשתי כבן בית . מאז עזבתי את הרווארד חייתי רוב הזמן בינות להיסטוריונים שהיו מסורים לנושאם . אף שהדבר קידם את מחקרי ואת כתיבתי , הוא גרם לי להיות חסר סבלנות כלפי היסטוריונים שהתייחסו לכתיבת היסטוריה כאל מקצוע ככל המקצועות . התאווה להיסטוריה דעכה כמדומה בקרב עמי...  To the book