|
|
בסתיו , 1956 כשהגעתי למדיסון שבוויסקונסין , לא חשתי בבירור שתקופה שלמה של חיי הסתיימה , ששנות החניכות שלי הגיעו לסופן . אם הזמן שבו הייתי באיובה הביא תקופה ארוכה של חיפושים לסיומה והעניק לי תחושה של ביטחון עצמי ושייכות , הרי לשנים במדיסון לא היו השלכות מרחיקות לכת כגון אלה . היה לי עכשיו בסיס שעליו יכולתי לבנות את העתיד ; לא חשתי נתק אמיתי מן העבר , וסוגיות כגון אמריקניזציה או הדרך למכובדות כבר לא עמדו על הפרק . במדיסון שקעתי במעורבות אקדמית נמרצת , והיא גם הובילה אותי להבנה אינטלקטואלית חדשה של סביבתי . ההתנסות רחבת האופקים באיובה , שבאה לידי ביטוי במעורבות באמנות מודרנית או בכתיבה יוצרת , לא הייתה קיימת עוד . יתר על כן , כבר לא הייתי טירון במערב התיכון האמריקני , ואפילו בעניין זה יכולתי לבנות על יסודות קיימים . הסיפור הופך עכשיו בראש ובראשונה לסיפור של צמיחה אינטלקטואלית ולא של ניסיון להסתגל או של הצורך להמציא את עצמי מחדש כמורה , כמלומד וכחבר בקהילה אקדמית . המרחק בין איובה סיטי למדיסון נראה לי בזמנו גדול הרבה יותר משש שעות הנסיעה שהפרידו בין שתי הערים . העובדה שיהיה עלי להסתפק במשכ...
To the book |
|
|