א. שנות השמונים: גוברות הציפיות לסובלנות דתית

מנקודת מבטו של הרוזן הצרפתי מיראבו , בן התקופה , הצטיירה הספקנות הדתית נוסח גרמניה כמתונה יחסית ומוגבלת לקבוצה קטנה של אנשי רוח בלבד . 'הנחה מטעה ומקובלת בגרמניה שהמחוזות הפרוסיים מלאים אתאיםטים , ' הוא טען בשנת , 1787 'אך האמת היא , שאף על פי שאתה נתקל שם בכמה בני אדם חפשיים בדעותיהם , הרי העם היושב במחוזות אלו קשור אל הדת כשם שהוא קשור אליה באדוקות שבארצות . ' בעיניו , לא הייתה בעשור זה מדינה שהשתוותה לארץ מולדתו בנחשול הכפירה שגאה בה : 'בשום מקום לא הייתה עוד אי הדתיות לתאווה כללית , יוקדת , קנאית ומדכאה אלא בצרפת בלבד . ' את הדברים הללו של מיראבו ציטט באמצע המאה ה 19 ההיסטוריון והמדינאי אלכסיס דה טוקוויל , במטרה להסביר את עוצמת 'הכפירה השלימה בכל ענייני הדת' בצרפת , ערב מהפכת . 1789 הנצרות נחלשה בכל אירופה במאה ה , 18 אך 'אי הדתיות ' הכללית הייתה לדעתו יותר תוצאה של אדישות כלפי הדת ופחות פרי המאבק הנחוש שהתנהל נגדה , והיא גם הוגבלה לאליטות של הנסיכים ואנשי הרוח . רק בצרפת חלחלה 'אי הדתיות ' לשכבות רחבות , הפכה ל'דעת הכלל' ולבשה אופי לוחמני רדיקלי . הכנסייה סימלה בעיני הסופרים הנא...  To the book