פרק חמישי אלוהים במבחן - האצה בתהליך החילון

רעידת האדמה הקשה שהתרחשה בבוקר יום שבת , ה 1 בנובמבר , 1755 החריבה את העיר ליסבון וגרמה למותם של עשרות אלפי בני אדם שנקברו תחת ההריסות , שנספו בשרפה הגדולה או שנסחפו בשטפונות הצונאמי . בשיח הציבורי הנוצרי שהתפתח בעקבותיה עלתה השאלה הנוקבת , כיצד ניתן לייחס אסון נורא שכזה לאלוהים מיטיב ורב חסד . מדוע נהרגו אנשים תמימים , מהם שהיו באותה שעה , למרבה האירוניה , בעיצומו של פולחן דתי בכנסיות העיר ? האם אין מנוס מלהניח כמו הדאיםטים , שאלוהים , אם אינו שליט עריץ ואכזר , הרי שהוא אדיש לסבל האנושי , מרוחק מהעולם וכלל לא משגיח על הנעשה בו ? ואולי נכון יותר להסיק כטענת האתאיסטים , שאלוהים כלל אינו קיים , והטבע עיוור לסבל האנושי ? ההסברים שהציעו אנשי הדת לרעידת האדמה , כמו למשל שהיא מבטאת את זעמו של אלוהים ומחייבת לשוב מן החטאים , נפלו על אוזניים ערלות רבות ; גם טענתה של הפילוסופיה האופטימיסטית מבית הנאורות המוקדמת , אשר יוצגה על ירי אלכסנדר פופ האנגלי ולייבניץ הגרמני , והתמודדה עם שאלת הרוע בעולם בטענה שאלוהים ברא את הטוב שבעולמות האפשריים ושהכול לטובה - התנפצה באותה העת . לנוכח האסון הכבד וחסר ה...  To the book