א. 'תורה חדשה להתיר האיסורים': מחיון ועד אייבשיץ

התובנה של עמדן , שדלה מתוך עולם השבתאים את העיקרון הפרדוקםלי של 'מצווה הבאה בעברה ' וזיהה אותו כחומר הנפץ הרגיש של הכפירה , אומצה מאוחר יותר על ידי חוקר הקבלה המשפיע ביותר במאה ה 20 גרשם שלום , בבואו להסביר את משמעותה ההיסטורית של השבתאות . בניגוד להיסטוריונים שקדמו לו , ובסתירה גמורה לזיכרון הקולקטיבי של היהודים , ייחס שלום לשבתאות את אחד מתפקידי המפתח בתמורות המהפכניות שהתרחשו בקרב היהודים החל מן המאה ה 18 ושהולידו את העידן המודרני . 'עולם היהדות הרבנית , ' קבע שלום , 'נהרס כאן מבפנים , אפילו בלא ביקורת " משכילית , " ונהרס עד היסוד . ' על פי שלום , התהליך ההיסטורי שהשבתאות הייתה כרוכה בו היה פרדוקסלי ודיאלקטי : האמונה בשבתי צבי הובילה לניהיליזם דתי שהגיע לשיאו בפראנקיזם . מכאן ואילך התהפכו היוצרות : מה שהיה בגדר עמדה דתית 'המזעזעת את נפש היהדות עד היסוד ש " ביטולה של תורה זה קיומה , '" זרם אל הקוטב הנגדי שסימן לכאורה את שלילת הדת - 'אל עולמה החדש של ההשכלה . ' מרבית מסקנותיו מרחיקות הלכת של שלום לא עמדו במבחן הביקורת ; במיוחד הוכחה כמוטעית הזיקה ההיסטורית המפותלת שהניח בין שבתאות ל...  To the book