מבוא: 'מה תהא עלינו? הרי חדלנו להתפלל!' - חטאים וספקות

בשנת 1768 גמרו אומר משה לפידות ושלמה בן יהושע , שני נערים יהודים כבני שש עשרה מקהילת נייסוויז' שבליטא , לעשות מעשה חריג וקיצוני ולחדול מלהתפלל . לשאלה היסודית האם הספקנות ומשבר האמונה קודמים למעשה החטא , או שמא הפיתוי הבלתי נכבש להשתחרר מעול הדת הוא שממריץ להטיל ספק באמיתותו ובצידוק ! של הציווי הדתי - לא הייתה במקרה זה תשובה פשוטה . על אף גילם הצעיר , שניהם כבר היו בעלי משפחה , עמלו לפרנסתם כמלמדי תורה בבתים הדלים והקודרים של היהודים הכפריים , וסבלו זה גם זה מנחת ידה של חותנת שמיררה את חייהם . הם חלמו על משרה רבנית הראויה לכישוריהם שתשפר את איכות חייהם , ופיתחו רגשי עליונות ותודעת התבדלות מאחיהם , כמפלט ממצוקות היומיום ומן ההווי היהודי שהצטייר בעיניהם כעלוב וקודר . מאוחר יותר , ובהתרסה על נורמות ההתנהגות המקובלות בחברה היהודית , הם דימו את חייהם לסצנות הראליםטיות והםטיריות הפרועות שנראו בציוריו של ויליאם הוגארת , ( Hogarth ) שתיאר את חיי המעמד הנמוך באנגליה הנתון בעוני קשה ובשכרות מתמדת . הם מתחו ביקורת על 'הבלי העולם הזה ' והתבוננו על ' המון העם הפשוט ' בהתנשאות גאוותנית ובבוז . תחילה...  To the book