|
|
נה"מ , תה"ש והחומש השומרוני תוארו בצדק כמקורות העיקריים להכרת נוסח המקרא בתקופה שקדמה לתגליות קומראן , מכיון שכל העדים האחרים משקפים הרבה פחות הבדלי גירסה חשובים . משום כך לפני שנת 1947 היה מוצדק לתאר את שלושת העדים הללו כשלוש מסורות הנוסח החשובות ביותר , אך היה זה מוטעה להציגן כמסורות הבלעדיות של נוסח המקרא , מפני שהחוקרים לא יכלו לדעת אז אם יתגלו אי פעם טקסטים נוספים . כמו כן היה זה מוטעה לפני שנת , 1947 וכן גם היום , לתאר את הטקסטים הללו כךצנזיות או טיפוסי טקסט . כדאי לציין שאין מדובר בשאלת המינוח בלבד , מאחר שהחוקרים אכן סברו שהמסורות הללו משקפות שלוש עריכות נפרדות , שהגיעו לצורתן הנוכחית אחרי שלבי עריכה שונים . כתחליף לחלוקה המשולשת המקובלת של עדי הנוסח מניח המחבר ( ראה הערה ( 1 ששלושת עדי הנוסח הנזכרים הם שלושה מתוך מספר רב של טקסטים . הנחה זאת דוגלת אפוא בריבוי טקסטים , ולא בחלוקה משולשת . בין טקסטים אלה היו קשרים מסוימים , שכן אפשר להבחין . 17 ראה , למשל , את דבריו של קרוס ( הערה ( 13 וכן . A LQ-2 כמו כן ו p . w . Skehan , 'The Biblical Scrolls from Qumran and ( he Texl of the ...
To the book |
|
|