סעיף זה דן ביחס שבין עדי הנוסח שתוארו בפרק הקודם . כל דור התייחס לנושא זה התייחסות שונה , שהשפיעה גם על היבטים אחרים של חקירת נוסח המקרא . שלושה עדים , נה"מ , החומש השומרוני והמצע העברי של תה"ש , כשיתר הטקסטים כפופים לאחד מהם . מי שמעיין בספרות המחקר של שלוש המאות האחרונות רואה משקעים של שתי תפישות מרכזיות לגבי עדי הנוסח המשלימות זו את זו . תפישה אחת מציגה את כלל ערי הנוסח בהתאם לחלוקה לשלוש הקבוצות הבלעדיות שנמנו לעיל . והתפישה האחרת ניכרת במינוח לגבי היחידות הללו , הנקראות בדרך כלל ךצנזיות או טיפוסי טקסט . המונח 'רצנזיה' בדרך כלל מכוון למסורת טקסטואלית שיש בה משום עריכה של טקסטים קודמים , אך הוא שימש גם בהוראה כללית של מסורת טקסטואלית או ' טקסט . ' גם המונח 'טיפוסי טקסט' מכוון לטקסט ערוך . בדרך כלל הוצג נוסח התורה כיחידה שהתפצלה לשלוש ךצנזיות או טיפוסי טקסט : נה"מ , החומש השומרוני ותה"ש . יתר על כן בעיני החוקרים היו שלושתם בבחינת הצירים המרכזיים והבלעדיים שטקסטים אחרים יצרו מסביבם 'קבוצות . ' בדומה לזה הוצג הנוסח של ספרי נ"ך כיחידה שהתפצלה לשתי . ךצנזיות ( שכן אין מסורת שומרונית בספר...
To the book