במכתבו הראשון לאלואיז מתאר אבלר במילים נוקבות את הקשר בין חיי המשפחה ל"דרך החיים המכובדת" הנאה לחיי הפילוסוף ' : שכן מה משותף לתלמידים ולמשרתות , למכתבה ולעריסה , לספרים או ללוחות ולכישור , לעט או לקולמוס ולפלך ? מי האיש המכוון לבו להגיגים פילוסופיים שיוכל לשאת את בכי התינוקות , את שירי הערש של האומנות שנועדו להרגיעם , את המולת הגברים והנשים שבבית המשפחה ? או לסבול את הזוהמה המתמדת והדוחה של ילדים קטנים ? חיבורנו דן בעריסה , בהמולה שבבית המשפחה , בילדים הקטנים , ובקשר שבינם לבין סביבתם , כלומר בקשרי היומיום המשפחתיים שאבלר ביקש לנתק מחיי המלומדים . הספר עוסק במשפחה היהודית בגרמניה ובצפון צרפת בימי הביניים , למן לידת הילדים ועד לסוף תקופת הילדות המוקדמת . העיסוק בהורים ובילדים , דהיינו ביחידה הבסיסית ביותר של המשפחה , פותח צוהר אל המשפחה המורחבת ואל הקהילה היהודית בכללותה . נתיב הדיון עובר מן הציפייה לילדים לאחר הנישואין ועד לשלב שלפני יציאת הבנים מן המרחב הנשי המובהק , שבו שהו בחסות אמותיהם ונשים נוספות , עם כניסתם לתלמוד תורה בגיל חמש , שש או שבע . הבנות הצעירות , בניגוד לבנים , נותרו...
To the book