|
|
1927 מתוך אל אךב אל ג'אהילי , עמ' 192-188 שיריהם של הערבים בתקופת הג'אהיליה , והידיעות ההיסטוריות עליהם , לא הגיעו אלינו בדרכים היסטוריות מתוקנות , אלא באותן דרכים שבהן מגיעים אגדות וסיפורים : דרך המסירה בעל פה ושיחות חולין , דרך האנקדוטה והשעשוע , דרך הזיוף וההמצאה . מול כל הידיעות והמסורות האלה אנו חייבים לשמור על חירותנו המלאה לקבלן או לדחותן , ולעמוד נגד נטיותינו , חשקנו ונכונותנו הטבעית לקבל את הדברים בקלות ולהאמין להם בתמימות . לא ידוע לנו שום טקסט ערבי קדום מלפני הקוראן שהגיע אלינו בדרך היסטורית בדוקה ושאפשר לקבלו בביטחון . מספר מצומצם של כתובות חקוקות בסלעים אין בהן כדי לאשר או להכחיש דבר בתחום הספרות , לכל היותר יש בהן תועלת להכרת תולדות הכתב . הקוראן הוא הטקסט הערבי הקדום היחידי שההיסטוריון יכול לסמוך על אמתותו , ולראות בו יצירה המייצגת את התקופה שבה הוא הוקרא באוזני השומעים . אבל שיריהם של המשוררים , נאומיהם של הנואמים וחרוזיהם של כותבי הפרוזה המחורזת " ) סג'ע - ( " אי אפשר בשום אופן לבטוח בהם ולסמוך עליהם . ההיסטוריון של הספרות הערבית צריך אפוא לקבוע לו שתי עמדות נפרדות - א...
To the book |
|
|