|
|
1935 מתוך עלא האמש אל סירה , חלק א , עמ' ו-רו ספרות פורייה באמת היא זו שאיננה רק ערבה לך בשעת קריאתה , ומעניקה לך עושר למחשבתך ונחת לרגשותיך , אלא גם נותנת לך השראה אף מעבר למה שיש בה ומעל למה שכלול בטקסט , והיא אוצלת לך פוריות מפוריותה , עושר מעושרה , עוצמה מעוצמתה . היא מדובבת אותך כשם שדובבה את הקדמונים , וכאשר היא קונה לה שביתה בלבך , מיד היא לובשת צורה כדמות לבבך או מטביעה בלבך דמות כדמותה , וכאשר אתה מעלה אותה מחדש באוזני הבריות , אתה מוסר אותה להם בצורה חדשה המתאימה לחייהם ולרגשות המפעמים בלבותיהם ולמחשבות המתרוצצות בראשיהם . זו ספרות חיה , זו ספרות בת קיימא שיכולה להתגבר על חלוף הזמנים . ואילו אותה ספרות שרישומה חולף עם סיום קריאתה - יש לה אולי ערך משלה ויש לה אולי עושר משלה , אך היא ספרות בת חלוף , אשר מתה כאשר עוברת התקופה שבה נוצרה . אם תתבונן ביצירותיהם של הסופרים הקדמונים והחדשים , תראה שאחדות מהן אינן ניתנות לתיאור כיצירות בנות תקופה מסוימת או סביבה מסוימת או עם מסוים , אלא הן יצירות של כל התקופות , של כל הסביבות , של כל העמים . וזאת לא רק מפני שהן מעוררות את התפעלותם של ...
To the book |
|
|