|
|
1937 מתוך ח דית' אל אךב ^ א , חל ק ג , עמ' 218-215 האם מכירים אתם משוררים אלה האומרים שירה כשהם חופשיים , ואומרים שירה גם כאשר הם מושלכים לכלא ? האומרים שירה כאשר הם נהנים מכל טוב , ואומרים שירה גם כאשר הם שקועים בעוני ורעב ומחסור ? אלה הם משוררים באמת , סופרים באמת ! כי התכונה האופיינית ביותר שבה מצטיין הסופר או המשורר היא שגחלתו בוערת תמיד , ומצפונו ער תמיד , ולבו משמש מראה לכל דבר , וכשרונו היוצר מצייר תמיד את כל מה שמשתקף במראה זו . אך אם תראה אדם האומר שירה כאשר החיים מאירים לו פנים , אך מעדיף לשתוק או נאלץ לשתוק , כאשר החיים מזעיפים לו פנים - הרי זה סופר לקוי או משורר לקוי . ומה דעתך על אותו אדם המשליט את רצונו על כתיבתו הספרותית , והוא יוצר כאשר הוא רוצה , ונמנע מליצור כאשר איננו רוצה ? אדם הנוהג בספרות כמו שהבריות נוהגים בכל הדברים האחרים על פי רצונם ? אדם זה איננו סופר , אלא בעל מלאכה . הוא מעמיד פנים , הוא פועל , ופועל כזה שבשבילו העבודה היא רק אמצעי להרוויח את לחמו . אמנותו איננה אצלו אמצעי לסיפוק טבעו המאוהב באמנות , הטבע שעמו הוא נולד , המכריח אותו לעסוק באמנות שהוא אוהב ב...
To the book |
|
|