|
|
955 ו מתוך תקןליד ותוריד , עמ' 145-139 כל מי שקורא את השירה הערבית הנכתבת מאז נפטרו המשוררים הדגולים בני הדור הקודם בראשית המאה הזאת - אחמד שאוקי , חאפז אבראהים , אסמאעיל צברי , ח'ליל מוטךאן ודומיהם - ארבעתם נפטרו בין שנת 1927 לשנת - 1949 מבחין ששירה חדשה זו אינה אלא המשך שירתם של הללו . יש בה מידה שונה של עוצמה וחולשה , יש בתוכה דברי שירה טובים או רעים , אך היא אינה מוסיפה דבר על מה שאמרו אותם משוררים . ייתכן שהמשוררים בני ימינו מבקשים לחדש דבר מה , אך הם נעצרים תמיד לפני שהם מגיעים אל מחוז חפצם . אין זאת אומרת שאין למצוא בשירה בת ימינו דברים טובים , אשר טעמנו מסכין עמהם ; פירוש הדברים הוא רק שאנו קוראים שירה חדשה זו כמו שקראנו את שירתם של אותם משוררים שקדמו ; אין אנו חשים בה שום דבר חדש , גם אם מקצתה מדבר אל טעמנו הספרותי במידת מה . הסיבה לכך היא כמדומני שהשירה שונה משאר האמנויות והמדעים , המושפעים יותר מהשכל , בעוד שהשירה מושפעת יותר מהטעם והרגש . השירה זקוקה לקשר , לקשר הדוק , בינה ובין הטעם . אם קשר זה בין השירה והטעם קיים , הוא משפיע השפעה עמוקה על טיבה של השירה , על התעלותה או ...
To the book |
|
|