|
|
1955 מקוצר מתוך חאפז ושאוקי , עמ' 151-136 [ הפנייה בלשון "אתה" היא אל מוחמד חוסין היכל , שכתב מאמר על שירה ופרוזה ( . אתה ציינת בצדק , שהפרוזה הערבית בתקופתנו זכתה לתחייה של ממש והפכה לכלי מוצלח להבעת צורכי השכל והרגש , אשר התפתחו בתקופה זו במידה שלא ידעו תקופות קודמות בתולדות הערבים . אבל השירה רחוקה עד מאוד מאותה התפתחות , מאותו כוח הבעה ואותה גמישות , שהפרוזה הגיעה אליהם . המשוררים רחוקים עד מאוד מאותו ייחוד שכותבי הפרוזה הגיעו אליו - בביטוי ובסגנון , בדעה וכאישיות - ולא השתחררו כלל מגדולי השירה הקדמונים . כל זה נכון ואינו מוטל בשום ספק . אבל אתה לא התחקית אחר הסיבות שגרמו למצב זה . מדוע התפתחה הפרוזה , והיא קלה ונוחה , והיתה לכלי מוצלח להבעה ? ומדוע קפאה השירה , או ביתר דיוק נשארה קפואה , ללא רוך וגמישות , ללא חיים והתחדשות ? מדוע זה יכלו כותבי הפרוזה להצטיין איש איש באישיותו החזקה ולהטיל אותה על הקוראים , ואילו המשוררים נכשלו כישלון חרוץ בעיצוב אישיות משלהם ? הלוא אין דבר קל יותר למבקר , כאשר הוא קורא שיר של שאוקי או חאפז או משורר אחר , מאשר להתחקות אחר המקור הקדמון שממנו לוקח אות...
To the book |
|
|