|
|
1944 מתוך צות אבי אל עלא , עמ' 12-5 העולם הערבי חוגג בימים אלה מלאות אלף שנים להולדתו של אבו אל עלא אל מערי וזוכר אותו באהבה ובהתפעלות , והעולם המערבי שותף לחגיגה זו באהבה ובהתפעלות . אבו אל עלא לא העריך את עצמו ולא העריך את דעותיו , וזה סימן של צביעות ושל הערכת האדם את עצמו לפי ערבו . אבו אל עלא לא העריך גם את הבריות , אף על פי שאהב אותם וריחם עליהם , יעץ להם לפי מיטב יכולתו , לפעמים ברוך ולפעמים בחומרה - וזה סימן לתבונה ולטוהר לב ולהתעמקות במהותם של הדברים . אבו אל עלא לא העריך גם את ההיסטוריה , ואת מה שהבריות מכנים רציפות בהיסטוריה . הדבר שהיה שנוא עליו ביותר הוא שאדם יעשה את הטוב כדי שייוודע בחייו או אחרי מותו שהוא עושה טוב , או שיימנע מלעשות רע כדי שייודע בחייו או אחרי מותו שהוא מאמין ונקי כפיים . אבו אל עלא אהב שבני אדם יעשו את הטוב מפני שהוא טוב , ושיימנעו מלעשות רע מפני שהוא רע , ולא שנא דבר יותר מזה שהאדם יצפה לשכר על מעשיו . הוא היה צנוע בנפשו ובמידותיו , בדעותיו ובהגותו . משום כך לא עשה רושם נעים על אלה שהכירוהו , אך לא הסכינו עמו , וקולו לא היה ערב לאוזניהם של מי ששמעו אות...
To the book |
|
|