|
|
1924 מתוך חדית' אל אךבעא , ( 1925 ) עמ' 323-322 עוד השקפה אחת של הסופר מוצטפא צאךק אל ראפיעי במאמרו בירחון "אל הלאל" ראויה לדיון , ולו בקיצור , והיא השקפתו בדבר חידושים בלשון . לדעתו , מוטב להם לחסידי האסכולה החדשנית בספרות ובלשון שייוולדו מחדש , ושישובו וילמדו מחדש את הספרות הערבית , כדי שיזכו במנה גדושה מן האוצר הבלום של ספרות זו , וילכו בתחום הספרותי בדרכם של הקדמונים . זה טוב להם משידבקו בדרכיהם החדשניות ובלשונם החדשה . מוטב להם שלא יכניסו בלשון ובספרות חידושים שאין הם רשאים להכניסם ; כי הלשון באה לנו בירושה , היא נכס של מיליוני דורות , נכס של הרבה מאות שנים , ועלינו לקבלה כמו שירשנוה , מבלי להכניס בה דבר משלנו עצמנו . מודה אני שאני חולק על השקפתו זו של הסופר מכול וכול , ומרשה לעצמי לראות בה השקפה עקרה . אני סבור כי יש לנו חלק בלשון זו שאנו מדברים בה ומשתמשים בה כאמצעי להבנה ולהבעה . חלקנו בלשון מרשה לנו לראות בה נכס משלנו , ומקנה לנו את הזכות והחובה להוסיף עליה ולהעשירה כל אימת שיש צורך בכך , כל אימת שצורכי ההבנה וההבעה מחייבים זאת , או כל אימת שהדבר דרוש מבחינה אמנותית . ההגבלה ה...
To the book |
|
|