|
|
1937 מתוך עלא האמש אל סיךה , חל ק ב , עמ' 57-52 כאשר עלה השחר למחרת היום , עדיין היו הנזיר הזקן והפילוסוף הצעיר שקועים בשיחתם שפתחו בה בלילה . וכאשר החלו צעיפי הלילה לעלות ולחשוף את פניו של היום החדש , הם הגיעו לביתו של קליקראטס הפילוסוף . הם המשיכו בשיחתם מבלי להפסיקה או להסיח את דעתם ממנה . הם לא שמו לב לתבוסתו של הלילה החשוך ולנצחונו של הבוקר המאיר , ולא הרגישו שום עייפות מזה שנשארו ערים כל הלילה . מסיבה כלשהי העסיקה אותם שיחתם עד כי לא שמו לב לכל זה ואף ליותר מזה . הם לא חשו בצורך במנוחה ולא הבחינו שהם סוטים מסדר היום הרגיל , לא הרגישו צורך במאכל ובמשקה , אלא המשיכו בשיחתם , שקועים בה ונהנים ממנה , כהלך המהלך לו בניחותא בדרך סלולה ללא הפסקה וללא הפוגה . אמר לו הנזיר הזקן לידידו הצעיר , בשלווה ובנחת ובחיוך שהיה בו משהו מן הקסם , אילו לא היה הזקן מכובד ומאמין מכדי שידבק בו קסם - אמר לו הנזיר הזקן לידידו הצעיר בשלווה ובחיוך : אתה , ידידי הצעיר , מפריז בעניינו של השכל , ומטיל עליו יותר משהוא יכול לשאת , ודוחף אותו לתחומים שאינם יפים לו . הלוא כאשר אתה אוהב או שונא , אינך יוצא מנקודת המ...
To the book |
|
|