1945 מתוך פיצול פי אל אךב ואל נקןד , עמ' 110-107 ןהמאמר נכתב בצורת איגרת אל עמיתו וידידו הוותיק של המחבר , הסופר תופיק אל חכים [ . ברצוני להניח עתה לוויכוחים האלה הנוגעים לעניינים שוליים , ולדון בנושא המהותי אשר ביקשת לשמוע את דעתי עליו : מה היא הרוח המצרית שעליה צריכה להתבסס הספרות החדשה ? ומה הם היסודות המרכיבים רוח זו ? ברשותך , אומר דברים פשוטים וקלים , ללא התעמקות וללא יומרה ובלי "לחפש את חצות היום בשעה הארבע עשרה , " כמו שאומרים הצרפתים , כלומר בלי להקשות עלינו את החיים ללא צורך , כי העניין באמת הרבה יותר פשוט . שלושה יסודות הם המרכיבים את רוח הספרות המצרית מאז קיבלה מצרים את התרבות הערבית : היסוד המצרי הקדום , היסוד הערבי , והיסוד הזר , בעיקר האירופי . היסוד הראשון הוא היסוד המצרי הטהור , שירשנו מן המצרים הקדמונים לתקופותיהם , על כל ההשפעות שהשפיעו על חייהם . רוח זו אנו יונקים תדיר מאדמתה של מצרים ומשמיה , מן הנילוס ומן המדבר . יסוד זה נמצא תמיד בספרות המצרית הטהורה . יש בו משהו מן המיסטיות , משהו מן הצער , משהו ממידת רוחב הלב ומשהו מן הלגלוג . היסוד השני הוא היסוד הערבי , הבא א...
To the book