1959 מתוך מךאת אל אסלאם , עמי 298-297 כאשר השתלטו גורמים זרים על השלטון במצרים , הם ביססו את שלטונם על אינטרסים בלי לשים לב לצדק , להגינות ולשוויון אשר ציווה עלינו אלוהים , ובלי לחוש בהשגחה המרתיעה שאלוהים מפעיל על בני האדם תדיר . שכן אלוהים עוקב אחרי מעשיהם הגלויים ואחרי כוונותיהם הנסתרות , והוא הודיע לבני האדם שהוא עתיד לדרוש מהם דין וחשבון על מעשיהם הגופניים ועל רחשי לבם הצפונים . הם העלימו עין מכל זה וביססו את שלטונם על אינטרסים רגעיים בלבד , ובייחוד על האינטרסים הרגעיים של עצמם ושל עוזריהם והמקורבים אליהם . הם לא שמו לב להמון העם ולא חשבו על כך שלעם יש זכויות שהשלטון חייב לכבדן , ושעל העם מוטלות חובות שהשלטון חייב לעודד אותו למלאן . הם ראו בעם רק אמצעי לסיפוק שאיפותיהם , מכשיר להשגת מטרותיהם . הבסיס הדתי של כל שלטון הוגן הוא העיקרון , שהאומה היא המטרה והשלטון הוא האמצעי ; והמטרה הנעלה ביותר היא שהאומה והשלטון ישתפו פעולה כדי לעשות את רצונו של הבורא , כלומר להגשים את הצדק ולמחות עושק כל אימת שיימצא . על השליטים והנשלטים גם יחד להרגיש , שהם לא נבראו לריק ולא נעזבו לנפשם , לא ירשו את...
To the book