|
|
1947 מתוך ךחלת אל / רביע ואל ציף , עמ' 5 ו ו המכונית נעצרה לרגלי ההר . אותה שעה התבהרו השמים ונפסק הגשם , וקרני שמש שלוות ורכות יצאו לבשר לעננים בעדינות מתוקה , שהשמש מבקשת לבקר במקום זה , שבו זרחה החוכמה . העננים התפזרו בקלילות , השמש הופיעה בכבוד ובהדר והציפה את המצודה באורה , כאילו מבקשת היא לחבקם באהבה ובחמלה . אותה שעה עלינו אנחנו במעלה ההר . הבאנו עמנו את כל כוחות שכלנו , את כל התחושות והרגשות , וקטענו את כל הקשרים בינינו לבין העולם . התמסרנו בכל נפשנו לגבעת האקרופוליס , ביקשנו לבלוע אותה באהבה , בהתפעלות ובהתבטלות בפניה . בילינו באקרופוליס שתי שעות , שבהן חיינו שלוש מאות שנים שלמות . - השארנו את העתיד בידי מי שהעתיד בידיו , השארנו את ההווה למי שעיסוקם בהווה , מחקנו מן העבר עשרים ושלוש מאות שנים , ועוד מאות אחרות איךספור שקדמו לתקופה זו שבחרנו בה ושהקדשנו לה את שתי השעות הללו . אף מחקנו את ממד המקום , כשם שמחקנו את ממד הזמן . עזבנו את הארץ הקרובה והרחוקה , עזבנו את הים והאוקיינוס , עזבנו את האוויר המציף את היבשה והים , והקדשנו את כל מחשבותינו , תחושותינו והרגשותינו לאותה כברת ארץ...
To the book |
|
|