|
|
1967 מתוך מוך'כראת טהא חוסין , עמ' 205-184 אין ספק שהנער אמר את האמת לאמתה וביטא את רגשי נפשו בלא כל הגזמה , כאשר כתב באחד מכתביו , שנערה זו עשתה אותו ממסכן למאושר , הפכה את מצוקתו לרווחה ואת מומו לגן עדן והוציאה אותו מחושך לאור . אותו קיץ לא בילו הנער וחברתו כדרך שצעירים אוהבים רגילים לבלות את ימי אהבתם הראשונים , בהתלהבות מתוקה המשחררת מכל צרה ומפחיתה מכל מאמץ , באהבה המתייחדת בשלוות הנפש ושמחת הלב ושוקעת בדמיונות נלהבים . הם ידעו שזמנם מצומצם , ואינו מותיר פנאי לאהבה ולשמחותיה . זמנו של הנער בצרפת מוגבל ; מוטלות עליו חובות שעליו לקיימן , ועליו לסיים את משימתו . הוא אחראי לכך לפני האוניברסיטה במצרים , אשר אינה מכירה ויתורים ואינה יודעת "חוכמות" כלפי אלה שהיא שולחת לאירופה ללמוד ולהשתלם . ואכן זכותה המלאה של האוניברסיטה לדרוש זאת מהם , כי היא שולחת אותם לאירופה כדי ללמוד , לא כדי לאהוב , כדי להקדיש את כל כוחם ללימודים ולא כדי להפליג על כנפי הדמיון . כמה יפה זוכר הנער את חודשי הקיץ האלה בכפר הרחק בדרום צרפת , ואת החודשים שבאו אחריהם בפריס , חודשים של נחת ושמחה מחברתו ומעצמו , ללא כל פג...
To the book |
|
|