העשור האחרון

בשנת 1956 זכו טהא חוםין ורעייתו להגשים חלום ישן - הם הקימו להם בית משלהם בגיזה , בדרך לפירמידות , עם גינה ונוף כפרי , ובו שתי דירות , אחת להם ואחת לבנם מואניס ומשפחתו הצעירה . טהא חוסין קרא לבית "ךאמתאן , " כלומר "מאהל המדבר הכפול . " אך ימי שלוותו של טהא חוסין בבית חלומותיו לא ארכו . באוקטובר 1960 - והוא אז כמעט בן - 71 נתגלה ששני דיםקוסים בעמוד השדרה שלו , בעורף , סטו ממקומם ומאיימים על מערכת העצבים שלו . היה צורך בניתוח דחוף , שגם הוא היה מסוכן בגלל קרבת מקום הניתוח למוח . הניתוח היה קשה וממושך ( וגם יקר , ( אך הוא הצליח ; טהא חוסין ניצל מסכנת שיתוק , אבל כושר ההליכה שלו נפגם ופחת בהדרגה . מאמצע שנות השישים הוא נאלץ לצמצם את תנועותיו ולוותר כמעט על כל תפקידיו והתחייבויותיו מחוץ לבית , וגם על הצגות התאטרון שהוא אהב כל כך . כאשר לא היה יכול עוד לרדת במדרגות ביתו , התקינה לו אשתו "סטודיו" סמוך לחדרו , ובו קיבל את פני מבקריו הרבים , ידידים וסופרים ועיתונאים . בימות החורף הקרים , כאשר תנורי החשמל לא הספיקו לחמם את הסטודיו , היתה סוזאן מזיזה את כורסתו אל מול פני האח המבוערת . 25 מוחמד נוו...  To the book