|
|
מעיון במקומם של בתי הקברות והקברים בתקופה הנידונה ביחס לאתרים עולה שהקבורה נעשתה בדרך כלל בקרבת היישוב , ושבבניית הקברים או חציבתם נעשה שימוש במסלע המקומי . הקברים נחלקים לכמה טיפוסים , מהם נפוצים יותר ומהם פחות , אבל רובם היו נהוגים גם בתקופות קודמות ( טבלה t ) : א . קבורה בקנקנים זוהי בדרך כלל קבורה משנית שמתייחדת בהנחת עצמות הנפטר בקנקן , שקצהו העליון או התחתון הוסר כדי לאפשר לטמון את הגולגולת או עצמות האגן בתוכו . בשיטה זו בוצעה גם קבורה ראשונית של תינוקות או ילדים . טיפוס זה נדיר למדי בתקופה ההלניסטית ותועד עד כה רק בשני אתרי חוף ( לוחמי הגטאות ויפו . ( מן הפרסומים לא ברור אם נטמנו בהם בוגרים בקבורה משנית או תינוקות או ילדים בקבורה ראשונית , ולא דווח על סוג הקנקן ואופן הנחתו , כך שאי אפשר להסיק מסקנות של ממש על סוג קבורה זה . ב . קברי שוחה קברי שוחה שימשו בדרך כלל לקבורות ראשוניות של יחידים וצורתם — בור סגלגל שתואם במידותיו את מידות הנפטר , שהונח אפרקדן ; עומקו אינו אחיד . מעיון בטבלה ז 1 . עולה שסוג קבורה זה מייחד אתרי חוף — בחוף הגליל , בעמק עכו ובשרון . קבר השוחה סומן לעתים על ...
To the book |
|
|