סופו של מרלין

מרלין , המכשף והנביא , התאהב בניניאן , גבירת האגם . למרות שחזה את גורלו , הוא היה שבוי ביופיה והלך אחריה כעיוור . היא היתה היצור היחיד עלי אדמות שהצליח לכשף את המכשף . יחד עימה עזב מרלין את קמלוט , לא לפני שנפרד מארתור כמי שיודע כי לא יחזור לשם לעולם . שיכור מאהבה חיזר אחריה ולא הניח לה לרגע . תחילה השיבה לו ניניאן אהבה , אך לבסוף נקעה נפשה ממנו והחלה לתכנן כיצד להיפטר ממנו . כשהיו מהלכים לאורכה ולרוחבה של הממלכה , ביקשה ממנו ללמד אותה את רזי כשפיו , והוא נענה לה בשמחה . כשהגיעו אל קורנוול נכנסו ליער בוךסליאנד ושם הראה לה מרלין את קברם של שני אוהבים שנחתם בכישוף . ניניאן פיתתה אותו להיכנס אל הקבר כדי לגלות לה את הפלאים המצויים בו . כשנכנס אל הקבר כמצוותה , השתמשה בכישופים שלמדה ממנו וחתמה את הקבר בסלע . איש לא יכול לו לכישוף של ניניאן , אף לא מרלין עצמו . כך נקבר מרלץ בעודו חי וגסס שם לאיטו . יש אומרים כי סופו של מרלין היה מעט שונה . ניניאן היא זו שפיתתה אותו והוא שמר לה אמונים ללא גבול . יום אחר אמרה לו כך : "מבקשת אני שנקים לנו מקום נאה ומתאים לאהבה , מתוכנן היטב באמנות ובעורמה , כך ...  To the book