פתח דבר

יוסף קפלן ארבע שנים כבר חלפו מאז אותו יום מר ונמהר שבו נלקח מאיתנו מנחם שטרן - יותר מארבע שנים מאז הזדעזענו למשמע הידיעה הנוראה על רצח מורנו האהוב וחברנו היקר בעת שעשה את דרכו לבית הספרים הלאומי , דרך שצעד בה מדי יום ביומו . הזמן לא ריפא את הפצע והוא לא הגליד . השנים החולפות רק החריפו את ההרגשה שכולנו נתייתמנו ואת התחושה שאף אחד לא יוכל למלא את החלל שהותיר האיש הזה מאחוריו . כמה נוח היה לנו לחסות בצל קורתו ולהישען על למדנותו המופלגת , שהיתה לנו מקור לא אכזב ובה נסתייענו עד בלי די . אנחנו מתגעגעים לעצתו הנאמנה , שתמיד שילבה ניסיון חיים עשיר , תבונה מפוכחת , לב נדיב ואהבת אדם . אנחנו מתגעגעים לדמותו הקורנת והאצילית , ביושבו באולם הקריאה למדעי היהדות או באולם כתבי העת של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי , כשערימות של ספרים וכתבי עת מונחות לפניו . חרוטה בזיכרוננו תמונתו כשהוא פוסע אל פינת המדפים לספרות הקלסית בנושאו צרור של יריעות הגהה של ציון , הרבעון לחקר תולדות ישראל בהוצאת החברה ההיסטורית הישראלית , שהוא נמנה עם עורכיו במשך שנים רבות , שכן מאחורי מזגו הנוח וחביבותו הסתתר איש המקפיד מאוד...  To the book