|
|
א . הידע הדתי — אופיו , מקורותיו ופירושו למציאות לצורך מחקריו בחר צבי וולפסון לעסוק בסוג מסוים של ידע דתי , שאותו הוא מאפיין בבהירות רבה בפתח הקדמתו לספרו פילון : לפילוסופים של ימי הביניים לא היתה הדת בחזקת שריד בלה מן התקופות הפרימיטיביות , שאותו הם מנסים להפוך , בשרביט הקסם של הפילוסופיה , למשהו הראוי לשימוש אדם . אף לא היתה זו להם מעין חוויה אנושית מיוחדת במינה , שבדרך החקירה הפילוסופית בתהליכי פעולתה של הרוח האנושית התת נורמאלית או העל נורמאלית קיוו לחדור למעמקי מקורותיה הכמוסים . וכן לא היתה להם הדת בחינת שבר אנייה של מושג עתיק ימים הצף על פני הגלים , מרוקן מתוכנו הראשון , שלפי חוקי הצלה מן הים של הלשון זכו בו לעצמם על מנת שישמש להם כינוי לסוגי הפילוסופיה המיוחדים שלהם . הדת היתה להם מערכת מסוימת של עקרונות מוצקים , שמקורם בהתגלות אלוהית , שלפיהם יש לבחון ולצרוף ולטהר את הפילוסופיה , פריו של השכל האנושי הכושל . בדברים אלה וולפסון מתפלמס עם כמה מגמות מחקר בפרגמטיזם הפילוסופי של זמנו . וולפסון שולל כאן אותן הגדרות של הדת , המשרתות אינטרסים חוץ דתיים מודרניים , ובמקומן הוא מבקש להעמ...
To the book |
|
|