מגמות ושיטות בחקר יצירתו של ש"י עגנון

א . תחומי הסקירה התחומים הכרונולוגיים שנקבעו לסקירה זו , המשתרעת על פני עשרים השנים האחרונות -1969 ) , ( 1989 צידוקם מכמה טעמים והעיקרי שבהם הוא חילופי המשמרות שחלו בפרשנות עגנון . סימניה של התמורה כבר ניכרו בתקופה קודמת , שבה היו דב סדן , ברוך קורצווייל ומשולם טוכנר ראשי המדברים . מאמרים של חוקרים כגרשון שקד , הלל ברזל , גבריאל מוקד , עדי צמח ואחרים , אמנם התחילו להתפרסם עוד בשנות החמישים , אבל למן שלהי שנות השישים הלך ונעשה רישומה של משמרת חדשה זו דומיננטי יותר . סימני ההיכר שלה היו הנטייה להסטת הדגש מן הפרשנות האידאית של יצירות עגנון אל יצירתו כמבע אסתטי בתחום אמנות הסיפור . מתוך גילוי מיומנות תאורטית רבה יותר ומתוך נטייה להשתחרר מן הפענוח האלגוריסטי המוגזם שנקטו בו כמה מקודמיהם . ההתבוננות אל יצירתו של עגנון כאל אמנות של מילים , וההתעניינות בתהליך ההתהוות של הטקסט העגנוני לגרסאותיו נעשו מרכיב אינטגרלי במעשה הפרשנות עצמו . מלבד כל זה , הנה התחולל בפרק זמן זה מהפך בתחום הממד של הקורפוס הטקסטואלי של יצירות עגנון , שצמח והתרחב עם פרסום שלושה עשר כרכים נוספים מן העיזבון . למיליון המילים...  To the book