התפילה ביצירת ש"י עגנון

עולמה של התפילה , הן בהוראתה הפולחנית של מנהג ונוסח בבית הכנסת ברשות הרבים והן כחוויית יחיד נפעמת , אופף את כלל יצירתו של עגנון . הדברים אמורים הן בתיאוריו של דורות ראשונים ואחרונים , הן בגילויי תפקודה של התפילה בעולם של אמונה איתנה ומסורת רבת שורשים , והן בתחומו של העולם המודרני השרוי בסימן של ערעור ודאותה ואפשרותה . ואם כי עולמה של התפילה , על חוויותיה ועל מוסדותיה בהוויי היהודי המסורתי , משתקף גם באורח מקורי וייחודי ביצירותיהם של מנדלי , פייארברג , פרץ וביאליק , הרי אין לך סופר כש"י עגנון , אשר כה הרבה לייחד לה מקום סגולי ביצירותיו . הדברים אמורים לא רק בתיאורי הוויי יהודי מסורתי המשמש רקע למתרחש , אלא בהיזקקות מתמדת ורצופה לתפילה כגורם אידאי , עלילתי ומבני , המקיים את מהותו של הסיפור ואף מוסיף לו תנופה ודריכות . זיקתו של עגנון לעולם התפילה , חוויותיה , נוסחאותיה ומוסדותיה ברשות הרבים היא רבת גוונים וסממנים , ואף מורכבת יותר ממה שנצטייר מלכתחילה לפרשניו , שנזקקו לסוגיה זו . רב מערכת זו של זיקות וקשרים מתפענחת עתה ביתר שקיפות עם פרסומם של כל כתביו של עגנון , אלה שבדפוס ואלה שהיו גנו...  To the book