פרק שישה־עשר חבורות וחיי חברה

חיי היחיד בחברה היהודית המסורתית נתונים היו במעין מסגרת של הכרח על ידי חברותו בשני מוסדות : המשפחה והקהילה — הראשונה שבה נולד או לתוכה הועמד בטובתו או שלא בטובתו , והאחרת שאת מרותה נשא מכות הכפייה והריתוק המופקד בידה . אולם השתתפותו בחיים של שני המוסדות האלה לא מיצתה את פעילותו החברתית של היחיד . מכל מקום , נותר תחום פנוי בין שני המוסדות , הקהילה והמשפחה , לפעילות חברתית שלא כל בני הקהילה ולא כל בני המשפחה לקחו בה חלק —מיחסי ידידות בין בודדים ועד להתלכדות של קבוצות למטרות כלכליות , פוליטיות , דתיות וחברתיות . לעתים אין לפעילות חברתית זו אלא אופי ארעי ומקרי בלבד . אולם יש שהפעילות חוזרת ונשנית בתדיתת וההתלכדות הופכת קבע , עד שמשתתפיה הם כחבורה מוגבלת ומוגדרת" המסתייגת לעומת המשפחה והקהילה . במקרה זד . רשאים אנו לדבר על קבוצת משנה בתוך הקהילה . ואם הגיעה החבורה לידי ליכוד פורמאלי , לידי ניסוה מטרת הפעילות וקביעת כללים בדרכי הביצוע , וכל שכן אם נקבעו תנאים וסייגים לקבלת חברים וניתקנו תקנות להסדר העבודה , לחלוקת תפקידים ולהסדר היחסים בין המשתתפים בחבורה , הרי לפנינו החברה המאורגנת הספונטאנ...  To the book