פרק שנים־עשר יחסים בין-קהילתיים

בפרקים הקודמים תיארנו את הקהילה כיחידת הארגוךוהשלטון של העדה היהודית בתחומה של עיר אחת . להשלמת התמונה עלינו להוסיף , שאין החברות הבלתי אמצעית בקהילת העיר הביטוי האחד לזיקת היחיד לקהילה . קהילות רבות מצרפות לארגונן גם יחידים השוכנים מחוץ לעיר , ביישובים סמוכים . הרצון לצירוף זה עשוי להיות הדדי : היחיד היושב ביישוב מרוחק מבקש להישען על הציבור ומוסדותיו , וכן קבוצה שלא הגיעה למספר המניח בידה את האפשרות לקיים מוסדות קהילתיים משלה . מחמת ריחוק המקום אין יחידים אלה מסוגלים להיות שותפים פעילים במוסדות הקהילה , ואין הם נהנים מכל טובת ההנאה שהיו זכאים לה אילו ישבו בתוך העיר . מכל מקום , את ההכרחי ביותר משיגים הם על אף ריחוקם המקומי מגוף הקהילה . כל שיש בידי הקהילה לפעול להגנת בניה מפני עלילות והתעללות מצד גורמים בחברה הלא יהודית , מובטח גמ ליושב ביישוב . ואשר לצרכיו בתחום הדתי —תפילה בציבור , תלמוד תורה לבניו , סדור גטין וקידושין , הספקת מאכלות כשרים וכדומה , אף אם נתקל הוא במילוים בקשיים מסוימים , מכל מקום בא הוא על סיפוקו ההכרחי . רצונו של היהודי לבוא לאחר מותו לקבר ישראל , הוא בלבד עשוי היה...  To the book