פרק ד

כוונת הפרק : יונח שהמפרשים הנזכרים לא דברו מאומה על הכתובים אשר הניעו אותם אל סכי פרטים שונים , הלא יאות שנתבונן איך נתרצם אנחנו . ואם יותר הסך הכולל עיקרי בדתנו , יקשה איך נועזו לרמוז על שום חלק ממנו מד , שיקלקלהו . ונשגם הם לא סיימו להראות ' כי מהקדמותיהם יוולד ערער , בכללו איך יתנצלו , והוא נמשך והכרח ואמנה , למען נוסיף לצרף ולטהר את הדרוש בבחינת דברי האחרונים האלה , הנני שואל לכל מתקומם : יונח שהגאונים הנזכרים , בקיימם את סדר העיבור מתחיל על פי מסורת סיני מן היצירה נמצאו מאשרים את סך השנים אחריה בלי הפרש כרגע ושאין אצלי על זה תשובה מספקת , רק הוכחת הסתירה בדבריהם שאין מנוס ממנה , איך תתרץ אתה את הכתובים אשר הניעו אותם לפרושיהם שזכרנו ? יהי למשל מניין ששת הכהנים גדולים המבוארים בנחמיה , אשר רבותינו , כמו שהוכחנו בפרק הל"ז , דילגו אותם , אם על בלי נודע משך זמנם או לסיבה אחרת , וכן היפרד כורש דריוש וארתחשסתא לשלושה ראשים בהוראת כל המפרשים אשר זכרנו , הלוא בהכרח סך השנים לפרס בפני הבית ירבה על הל"ד שמנו רבותינו . וכן כל כתוב זולת אלה הנצב מנגד , כאמור , עד שאתה מכריחני להלום ' אליך דבר...  To the book