ג. חמקמקות ודו־משמעות כשיטה: סוגיות נבחרות

ננסה עתה לעמוד על הכיוונים המיוחדים שאליהם פנה עזריה בקונטקסט ההיסטורי האמור לעיל , שעה שביקש להגדיר לעצמו ולקוראיו את תודעתו העצמית . כיוון שלא השאיר אחריו , כאמור , חיבור שיטתי , חייבים אנו להתחקות אחרי דרכו בסבך הנושאים המרובים הנדונים בספר 'מאור עיניים . ' בהקשר זה נדון בארבע סוגיות מרכזיות : גישתו של עזריה להיסטוריה ולהיסטוריוגרפיה , השימוש שהוא עושה במקורות , דיונו על פילון האלכסנדרוני ועמדתו בשאלת מקומה של 'איגרת אריסטיאם' בתפישתו את היהדות . ( א ) היסטוריה והיסטוריוגרפיה מן הראוי לעיין תחילה בעצם מקומה של ההיסטוריה בגישתו של עזריה , שכן רגילים אנו לשייך את ספרו לתחום ההיסטוריוגרפיה , כאילו היה זה דבר פשוט וברור . לאמיתו של דבר אין זה כך : ספר ' מאור עיניים ' אינו חיבור היסטוריוגרפי של ממש , ובוודאי לא יכול היה להיחשב ככזה בימים שבהם יצא לאור . עיקר עניינו של חיבור היסטורי היה בימים ההם סיפור מעשיהם של גדולי הארץ ומלחמותיהם . לסיפור כזה נלוו מעט עניינים אחרים , אשר נראו למחברים חשובים דיים כדי שלא יוותרו על הכללתם בחיבוריהם . תפישה זו של כתיבת היסטוריה ינקה מן המסורת הקלאסית של ...  To the book