היחסי והמוחלט: על יעקב הרצוג

כשהתחלתי לאסוף את מחשבותי כדי להקדיש כמה שורות לזכרו של הד"ר יעקב הרצוג ז"ל , התחוור לי שמעולם לא שמעתי מפיו מילה רעה על אדם . מעטים האנשים שפגשתי שכה היו חפים מאותה תוקפנות פנימית המוצאת לה מפלט בלגלוג על אחרים ובהליכת רכיל . אחרי כל שיחה עם יעקב הרצוג הייתי מרגיש אדם טוב יותר , לפחות לשעה קלה . כי הרצוג ידע למתוח אצל בן שיחו את מרב כוחות השכל שלו , להפיג אצלו כל קטנות מוחין , לשמור עליו שלא ישא נפשו לשווא , להרנינו ברגש של רוממות בפני הרצינות האין סופית שבתעלומה שבקיום אנוש , קורות העמים , גורל האנושות והיהדות הנצחית מול האנושות ובתוכה גם יחד . המפגש שלנו התמקד בתהייה , ספוגת יראה , על פשר ההיסטוריה . כל שיחה היתה בבחינת מסע אל הנעלם , שבו האחד מתחיל במקום שהאחר סיים , ומסייע בקושיה , בדוגמה , בהעלאת הקבלה או בקביעת סייג , והרקמה הולכת ונרקמת . וכשקמים ללכת - כי הגיעה שעת קריאת שמע - חשים כמו סוקרטס בתום כל שיחה , כי אכן באה עתה השעה להגות בדבר . ואדגים בכמה דוגמאות את מוקדי הדו שיח הממושך שבין יעקב הרצוג וביני . זכורני מסיבת רעים לכבוד היסטוריון אנגלי נודע , מנושאי כליו הראשיים של ו...  To the book