פוליטיקה פנימית ובין־לאומית

אגדיר את עצמי כיונה נצית . כשנח עלי אחד ממצבי הרוח המיסטיים יותר שלי , אני מתמלא יראת כבוד למחשבה שנוצר ציר - אם יורשה לי להשתמש בביטוי שנודעות לו אסוציאציות לא נעימות - ירושלים-ניו יורק . כאילו ארגנה זאת מראש ההשגחה העליונה כדי לשקם את הציביליזציה היהודית - ואני מדגיש את המילה ציביליזציה - של מרכז אירופה ומזרחה שמשם אני בא . עליתי מפולין לישראל , או לארץ ישראל כפי שהיא נקראה אז , ואני בן שבע עשרה וחצי . ירושלים , אפשר לומר , עומדת מול קבוצת יהודים רבת עצמה שכמוה לא היתה מעולם , בעיר הנחשבת כיום לבירת העולם , ניו יורק . טמונות בכך אפשרויות רבות אבל גם סכנות רבות . הסיכויים נהדרים , הסכנות קטלניות . זו היתה תכונה של ההיסטוריה היהודית במשך זמן רב , אולי לכל אורך ההיסטוריה שלה . מצד אחד הזוהר המסמא , מצד אחר הנפילה הקלה והמהירה אל תוך התהום . מפחיד לחשוב עד כמה הדבר הזה קורה במציאות , בייחוד במאה הזו , והרגשה ממשית של אבדון מלווה כצל את חיי היהודים לאורך כל המאה . אני מתכוון לשואה ואני מתכוון גם למצבנו כאן . היחסים בין ישראל לארצות הברית מאששים את הכלל plus ca change plus c ' est la meme ...  To the book