ישראל והעולם הערבי

מלחמת ששת הימים היתה מפגן של חיוניות מדהימה , רוח קרב וכישרון מובהק , והיא גרמה להיווצרותה של תחושת גורל חדשה בנפש הישראלית . השגת "גבולות טבעיים" והשתלבותם המחודשת של מקומות עתיקים המוקפים בהילה של יראת שמים ותהילה , נראו בעיני רבים כמייצגים הגשמה היסטורית בלתי נמנעת . בבת אחת שבה הציונות וקיבלה משמעות עצומה . אבל משמעות באיזה מובן ? בכך שישראל השיגה את המטרה שכה שאפה אליה , שלום על בסיס של הכרה אמתית של שכנותיה בהיותה מרכיב טבעי וחלק בלתי נפרד מן האזור ? או בכך שכבשה את האדמה המובטחת וכפתה את נוכחותה בעזרת כוח עדיף על אויב שאין לפייסו ? המשמעות האחת משקפת את מצב הרוח שרווח בימים הראשונים שלאחר המלחמה . אנשים לא חשבו "לקטוף את פרות הניצחון . " הם רצו להאמין "שהפעם , הערבים למדו את הלקח" - שאין הם יכולים להשמיד את מדינת ישראל . "איני רוצה טריטוריה ערבית , " אמר לי בשיחה פרטית ראש הממשלה המנוח מר לוי אשכול , יומיים או שלושה אחרי הניצחון . הוא שמח על כך "שלפחות יש לנו משהו שנוכל להתמקח עליו , " כלומר אדמות כבושות תמורת שלום . יש להניח שיתעוררו בעתיד ויכוחים רבים בין ההיסטוריונים בשאלה אם...  To the book