|
|
מתוך הדיון באינטרס המושכל ביפה התגלה לראשונה השוני העקרוני בין היפה מן הטבע לבין היפה של האמנות . היפה של האמנות , בניגוד ליפה מן הטבע , אינו אפשרי כמושא של האינטרס המושכל . פשר הפער האיכותי בין שני המקורות הבלבדיים ליופי , עשוי להתבהר בעקבות הדיון ביפה של האמנות . האמנות היפה , כמתחייב משמה , שייכת לסוג האמנות בכלל . האמנות בכלל נבדלת מן הטבע מעצם היותה יצירה אנושית . לא יצירה אנושית גרידא , אלא יצירה מתוך כוונה , כלומר יצירה שאינה מקרית . האמנות היא יצירה מתוכננת , יצירה מתוך חשיבה על תכלית , יצירה על פי הכלל אשר מוביל להתממשות אותה תכלית . התכלית באמנות , בניגוד לתכלית בטבע פועלת כסיבה ממשית המתנה את אפשרות מוצריה . אמנות יפה היא אמנות , משמע יצירה מתוך תכלית , היוצרת מושאים יפים , כלומר מושאים המספקים הגדרת היפה . האמנות היפה מעוררת , בהתאם לאפיוני היפה , רגש תענוג הנלווה לדימויים כאופני הכרה . הכרח הסיבתיות התכליתית , שיש עמה תכלית , בכל מוצר של אמנות בכלל , מקשה על האמנות היפה לעמוד בדרישות האסתטיות . פן היחס חייב נוכחות של תכליתיות סובייקטיבית חסרת תכלית ביפה . האמנות בכלל , לעו...
To the book |
|
|