|
|
ראשוניות הפשר הארוטי , להערכת הכתבים הביקורתיים , הוצדקה על סמך בלבדיותו בגיבושם לכוליות ארכיטקטונית , כגילום התנועה התכליתית של התודעה . במצב זה ניתן היה לצפות , כי תנועת התודעה תגשים את תכליתה אך עם סיום המפעל הביקורתי , כלומר בתום הביקורת השלישית . אולם , לפי שעה נראה כי תכלית התודעה התממשה כבר לפתח הביקורת השנייה , בהתוודעות התודעה לעצמיותה בחינת חירות הקיום המושכל : המושג של החירות , במידה שממשותו מוכחת על ידי חוק מופתי של התבונה המעשית , מהווה אבן הגמר של כל הבניין כולו של שיטת התבונה הטהורה ואפילו של התבונה הספקולטיבית . מימוש התכלית הארוטית , בשלב מוקדם יחסית , מותיר המשך הכתוב כסרח עודף נטול חיוניות תכליתית . כפועל יוצא תעורער אידיאת הכוליות ועמה יתמוטט אף הפשר התכליתי עצמו . בשם אידיאת הכוליות הארכיטקטונית של המפעל הביקורתי , הכרח להורות על הרלבנטיות התכליתית הטמונה בהמשך הכתוב . רלבנטיות זו ניתנת להשגה באמצעות קישור תכליתי של ההישג המעשי הטהור , בפתח ביקורת התבונה המעשית , אל המשך הכתוב ; כלומר , עם קביעת ההישג המעשי הטהור לא כתכלית סופית אלא כשלב ביניים להשלמת התכלית הסופית...
To the book |
|
|