עד לכאן הוכיחה תורת ההכרה את הכרח הפעולה של כושר הכרה אחד בלבד — ההסתכלות . ההסתכלות , כמקור לנתוני ההכרה החושנית , היא תנאי הכרחי ובלעדי לסיפוק התוקף האפריורי של החלל והזמן , תוקף אשר בו אי אפשר להטיל כלל ספק . ברור כי רכש מדעי זה אינו מספק את עמדת השכל הישר ביחס לתוכני ההכרה . השכל הישר תובע הרבה יותר . הנתונים המדעיים של תורת ההכרה נקבעו עד כה כנתוני הסתכלות בלבד , כלומר ריבוי אינסופי של נקודות חלל-זמן . השכל הישר מצדו מוצא כי ההכרה מתייחסת לא אל ריבוי סתמי נטול כל התגבשויות פנימיות , אלא אל מושאים הנתפסים כנבדלים זה מזה וכעומדים בפני עצמם . השכל הישר מצפה כי תורת ההכרה המדעית תתקדם עתה צעד נוסף ותעניק חותמה אף לאותם מושאים . חשוב לזכור כי בשלב זה השכל הישר שוב אינו שכל ישר מכול וכול . השכל הישר הוא מבחינה מסוימת שכל ביקורתי משום מחויבותו ההכרחית לקביעות המדעיות של האסתטיקה . קביעות המצדיקות בלבדית את תוקפן של הנחות השכל הישר בדבר מעמד החלל והזמן בהכרה האמפירית . לפיכך , בבוא השכל הישר להציג עמדותיו בנוגע להופעת המושאים בהכרה , אין הוא רשאי לעשות זאת אלא על פי המסקנות המדעיות של האס...
To the book