לפי הכלל , נבואה שהועלתה על הכתב אינה מסגירה את שמו של הנביא . שם הנביא עשוי להתגלות רק אם הוא מובע בגוף הנבואה , כחלק מן הניסוח שלה , וזו , כפי שראינו , אפשרות רחוקה ותלויה במקריות גמורה . שמו של הנביא מתפרש בעיקר כשמדברים בו במסגרת סיפורית בגוף שלישי , אבל , להוציא את ספר ירמיהו , מעטים הם ספרי הנביאים האחרונים המחזיקים סיפורים על הנביאים ומעטים הם הסיפורים הנכרכים סביב נביא מן הנביאים האחרונים . אפשר שתהא הנבואה נכתבת בלשון מדבר בעדו , וגם זה אינו מספיק כדי לגלות את שם הנביא . ספר יחזקאל כתוב כולו , מראש ועד סוף , בדיבור בגוף ראשון , אבל , כאמור , אלמלא ההערה מידי העורך בראש הספר ( יח' א , ב-ג ) והמשפט המקרי 'והיה יחזקאל לכם למופת' בהמשכו א ( שם כד , כד , ( לא היינו יודעים מי הוא נביא זה . האמצעי העיקרי והמובהק לברר את זהות הנביא שהנבואות המובאות קשורות בו הוא על ידי שם המתפרש בכותרת . אם לצד ההזכרה של שם הנביא בכותרת , מתפרש שמו גם באופנים אחרים - בסיפור , או בסיפורים , או בגוף הנוסח של איזו נבואה - מה טוב . בהיעדר סימנים אחרים נשארת רק עדות העריכה כפי שהובעה בכותרת , ועקרונית , יש...
To the book