26 פרק ג , שהוא חטיבת הנחמות בספר צפניה , מחזיק שתי יחידות ספרותיות : האחת ( פס' א-יג ) פותחת בקריאת 'הוי' והשנייה ( פס' יד-כ ) פותחת בקריאה ל'בת ציון' לרנן ולעלוז כי 'לא תראי [ כך גם בנה"ש , אבל נ"א : לא תיראין רע עור . ' כל יחידה מצורפת מקטעים שנתאחו להמשך אחד ( משמע ששתי יחידות אלו אינן ראשוניות 123 על כלל זה ראה : . GKC , Grammar , § 112 / -, § ושם כמה דוגמאות נוספות . כשכתב סמית ( עמי , ( 236 למשל , שהפועל 'ורבצו' בראש פסי יד מקשה על קריאת הפעלים כפסי יג בו"ו ההיפוך , לא דייק . 124 בפס' טו יש כמה מגעים מילוליים עם נבואות על נפילת בבל . למשפט 'היושבת לבטח , האומרה בלבבה אני ואפסי עוד' השווה יש' מז , ח , י ; למשפט 'איך היתה לשמה' השווה יד' נ , כג ; נא , מא . נראה שיש בזה מן השיגרה הלשונית של הסוג והנושא . המשפט 'כל עובר עליה ישרק' שבפסוק טו נקלט בפרזיאולוגיה הדבטרונומיסטית , במיוחד מן הטיפוס של ספר ירמיהו , ושם ( בתוספת : ' על כל מכותיה ( ' הוא נאמר על חורבן אדום ( יד' מטץזא בבל ( שם נ , יג ) וגם ירושלים ( מל"א ט , ח ; יד' יט , ח . ( אותם חוקרים ( כגון מרטי , נובאק , סמית , הורסט , ...
To the book