נספח: הושע יד,ט, אשרה וענת

ראיה מפתיעה למציאות סינקרטיסטית , שנתקיימה בזמנו של הושע ובגללה אף יכול היה הנביא להכיר מושגי אלילות כנענית , מקופלת כנראה בהו' יד , ט . כוונת הפסוק , ככתבו , סתומה למדי , למרות מילותיו הפשוטות לכאורה . הקושי העיקרי הוא במשפט הפותח את המחצית השנייה של הפסוק : 'אני עניתי ואשורנו , ' שאי אפשר ליישבו בלא אינוס משמעות ואין לו תקנה אלא לראותו כשיבוש . היה זה ולהאוזן שהציע למשפט זה , אמנם בהיסוס מה , 25 מפרשינו הניחו שחציו השני של הפסוק ( לפי הטעמים ) מוסר מה יודיע ה' לאחר ש'אפרים ןויש להשלים : יאמר , ראה רש '' ין מה לי עוד לעצבים . ' ? אבל השלמה זו נראית מפוקפקת ואינה פשט ( וכן כספי : 'אפרים - קריאה מהשם לעמנו . ( ' נה"ש בחציו הראשון של הפסוק הוא : 'מה לו ובמקום : לי , וחוזר לאפרים , שצורף לפסוק שלפני זה : זכרו כיין לבנון לאפריםו עוד ולעצבים / הפרשנים הביקורתיים מעדיפים קריאה זו ( בלא הכרח להזיז את 'אפרים' ממקומו . ( והקריאה עדיפה למרות הדיחוי של ארליך בטענה שכאן צ"ל : 'מה לו ולעצבים עודי . קריאה שהיתה נועזת לזמנו : 'אני ענתו ואשרתו . ' היו שהגיבו על הצעת תיקון זו במנוד ראש סלחני , לא רבים ...  To the book